Vayedaber

Ktouboth

Daf 49a

משנה: נָֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וּגְפָנִים זְקֵנִים ייִמָּֽכְרוּ לְעֵצִים וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא תִמְכּוֹר מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבָח בֵּית אָבִיהָ.

Traduction

De même, si elle a hérité d’oliviers vieux ou de vignes vieilles, on les vendra comme bois pour acheter une terre dont le mari aura l’usufruit. R. Juda dit: elle peut s’y opposer, car la possession est en l’honneur de la famille.

משנה: הַמּוֹצִיא יְצִיאוֹת עַל נִיכְסֵי אִשְׁתּוֹ הוֹצִיא הַרְבֵּה וְאָכַל קִמְעָא קִמְעָא וְאָכַל הַרְבֵּה מַה שֶׁהוֹצִיא הוֹצִיא וּמַה שֶׁאָכַל אָכַל. הוֹצִיא וְלֹא אָכַל יִשְׁבַּע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטּוֹל.

Traduction

Si le mari a fait des dépenses pour les biens de sa femme qu’il a répudiée, et qu’il en ait eu les fruits, soit que les dépenses aient été plus fortes que les revenus, soit que le contraire ait eu lieu, ce qui est fait est passé, (il ne peut plus rien réclamer). Mais s’il a fait des dépenses sans user des produits, il attestera par serment ce qu’il a dépensé, et il se fera rembourser.

Pnei Moshe non traduit

מתני' קימעא. דבר מועט ואפילו כל שהוא כדמפרש בגמרא:

מה שהוציא הוציא. אם גירשה:

הלכה: נָֽפְלוּ לָהּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת כול'. מַתְנִיתָא בְּשֶׁאֵינָן עוֹשִׂין כְּדֵי טְפֵילָתָן. אֲבָל אִם הָיוּ עוֹשִׂין 49a כְּדֵי טְפֵילָתָן לֹא תִמְכּוֹר. שֶׁאַדַּיִין כְּבוֹד בֵּית אָבִיהָ קַייָם.

Traduction

Dans la Mishna, il y a discussion sur la cession des esclaves: c’est vrai au cas où ils ne travaillent pas de quoi récupérer leur nourriture; mais s’ils travaillent assez pour cela, tous s’accordent à dire que la femme peut en empêcher la vente, pour faire honneur ainsi à la maison paternelle.

Pnei Moshe non traduit

גמ' מתניתא. דפליגי ת''ק ורשב''ג:

בשאינן עושין. העבדים ושפחות:

כדי טפילתן. כדי אכילתן:

אבל אם היו עושין כדי טפילתן. אפילו ת''ק מודה שלא תמכור דעדיין כבוד בית אביה קיים הוא:

הלכה: נָֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וּגְפָנִים כול'. רַב אָבוּן בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. מַתְנִיתָא בְּשֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וְלֹא קַרְקָעָן. גְּפָנִים וְלֹא קַרְקָעָן. אֲבָל אִם נָֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וְקַרְקָעָן גְּפָנִים וְקַרְקָעָן לֹא תִקּוֹץ. שֶׁאַדַּיִין שְׁבָח בֵּית אָבִיהָ קַייָם. וְרַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין. אֲפִילוּ נָֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וְקַרְקָעָן גְּפָנִים וְקַרְקָעָן. לֹא דְמֵי בֵית זֵיתָא דְנָֽפְלוּ וְלֹא דְמֵי בֵית כָּרְמָא דְנָֽפְלוּ. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרַבָּנִין דְּתַמָּן. כַּרְמָא אֲנִי מוֹכֵר לָךְ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גְפָנִים הֲרֵי זֶה מָכוּר. שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמוֹ. פַּרְדֵּיסָא אֲנִי מוֹכֵר לָךְ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אִילָנוֹת הֲרֵי זֶה מָכוּר. שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמָן.

Traduction

R. Aboun dit au nom des rabbins de Babylone: la Mishna émet des avis divers au sujet de l’héritage d’oliviers vieux ou de vignes vieilles, échéant à la femme, s’il s’agit d’oliviers sans le sol, ou de vignes sans sol (384)Il s'agit de savoir si le mari pourra consommer les produits jusqu'à extinction de sève; mais il est admis d’un commun accord que si les oliviers ou les vignes sont accompagnés du terrain échéant à la femme, elle peut s’opposer à la coupe des arbres ou ceps, dont la possession est à l’honneur de la famille. Selon les rabbins d’ici (de la Palestine), même en ce dernier cas, la discussion subsiste (et le préopinant de la Mishna est d’avis de vendre le tout comme bois, sauf rachat du sol). N’est-ce pas la valeur de l’emplacement de l’olivier qui est échue à la femme, ou de celui de la vigne? (C’est donc que le sol y est compris, et pourtant le préopinant de la Mishna prescrit la vente). Un enseignement (une barayeta) confirme l’avis des rabbins de Babylone, en disant (385)''V.B, traité Baca mecia, 104; Tossefta à Baba Batra ch 6'': Celui qui déclare à son prochain vouloir lui vendre une vigne, si même elle ne tient pas un seul cep, a fait une vente réelle; car la vente réelle ne porte que sur le nom du terrain, et il en est de même de celui qui déclare vendre un jardin paradeiso'', n’y eut-il pas d’arbre.

Pnei Moshe non traduit

גמ' בשם רבנין דתמן. של בבל:

מתני'. דפליגי ת''ק ור' יהודה:

בשנפלו לה זתים ולא קרקען. כגון שהיה לאביה זתים שקנה בלא קרקע ויאכל פירות עד שייבשו:

אבל אם נפלו לה זתים. וגפנים בשדה של בית אביה אפילו ת''ק מודה דלא תקוץ שעדיין וכו':

ורבנין דהכא אמרין אפילו נפלו לה זתים וגפנים עם קרקען. פליגי ולת''ק ימכרו לעצים:

לא דמי בית זיתא דנפלו וכו'. בתמיה כלומר ע''כ זתים וגפנים דקתני שנפלו לה דמי בית זיתים או דמי בית גפנים והיינו זתים וגפנים עם קרקען דבלא קרקען לא שייכא למיקרי להו זתים וגפנים שהרי הזקינו ואינם עושין פירות אלא ע''כ על בית זית ועל בית גפנים קאי והא דקרי להו דמי בית זיתים שאינם עומדים אלא לדמים ואפי' בכה''ג ס''ל לת''ק דמתני' ימכרו דלא שייך שבח בית אביה בהו:

מתניתא. תוספתא מסייע להו לרבנן דתמן דקתני האומר לחבירו כרמא אני מוכר לך אע''פ שאין בו גפנים ה''ז מכור שלא מכר לו אלא שמו. ובבבלי ב''מ דף ק''ד מסיים והוא דמתקרי כרמא. אלמא דכרם אפילו בלא גפנים כרם מיקרי וה''נ כשנפלו לה זתים וקרקען אע''פ שאינם עושין פירות שייך בהו שבח בית אביה:

הלכה: הַמּוֹצִיא יְצִיאוֹת עַל נִיכְסֵי אִשְׁתּוֹ כול'. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב הִייָה בַּר אַשִּׁי. אֲפִילוּ לֹא אָכַל אֶלָּא מְלֹא חוֹתְלָא. אַסִּי אָמַר. וְהוּא שֶׁתְּהֵא הוֹצָאָה יְתֵירָה עַל הַשְּׁבָח. אֲבָל אִם הַשְּׁבָח יֶתֶר עַל הַהוֹצָאָה נוֹתֵן לוֹ אֶת הַשְּׁבָח. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל אַסִּי. וְכוּלְּהֹם שָׁמִין לָהּ בְּעדים. מַתְנִיתָא פְלִיגָא בִּנְטִיעָה. מָאן דָּמַר אַסִּי בְּבִנְייָן. מַתְנִיתָא פְלִיגָא בִּנְטִיעָה. עַל כֵּן אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב הִייָה בַּר אַשִּׁי. אֲפִילוּ לֹא אָכַל אֶלָּא מְלֹא חוּתְלָא. אָמַר לֵיהּ. כָּאן בְּשֶׁאָכַל. כָּאן בְּשֶׁלֹּא אָכַל.

Traduction

R. Aba dit au nom de R. Hiya b. Ashé: si même le mari n’a mangé qu’un panier plein de dattes provenant des biens de sa femme (§ 6), les dépenses lui incombent. R. Assé dit:il faut toutefois que le bénéfice soit supérieur aux dépenses; si au contraire celles-ci sont supérieures, il rend compte du montant des produits (386)Il ne sera pas tenu de dépenser au-delà des produits, et cependant il ne sera pas soumis pour cela à un serment, lequel n'est exigible qu'en cas de profit. N’y a-t-il pas un enseignement opposé à R. Assé, disant (387)''Tossefta à ce traité, ch 8; cf B, traité Baba Metsia 39 et 104'': Lorsque quelqu’un examinera les immeubles de sa femme, au moment de la répudier il en examinera la valeur, en portant toujours l’estimation d’après les meilleurs terrains (en raison des produits adhérents)? Cet enseignement, fut-il répondu, parle d’un champ devant être planté; tandis qu’Assé parle d’un terrain à construire (auquel cas on compte d’après la moins-value). Mais est-il admissible que cet enseignement seul parle d’un champ planté, et non l’avis de R. Assé, puisque celui-ci se réfère à ce que dit R. Aba au nom de R. Hiya b. Ashé, qu’il suffit au mari d’avoir mangé un panier plein de dattes pour être responsable des dépenses? (Il s’agit donc de revenus en fruits, provenant de plantation)? Il faut, en effet, supposer que le commencement de notre Mishna parle de consommation des fruits, tandis que la fin (où il s’agit de déférer le serment pour la quotité de dépenses faites par le mari) parle des revenus d’un terrain en construction.

Pnei Moshe non traduit

גמ' אפילו לא אכל אלא מלא חותלה. חותלה הוא כלי שעושין מחריות של דקל ומכניסין בתוכו תמרים. ובבבלי אמר רבי אסי ואפילו גרוגרת אחת והוא שאכלה דרך כבוד רבי אבא אמר אפילו שיגרא דתמרי תמרים הקבוצות יחד ואינן טובות כ''כ:

אסי אמר כו'. הגירסא זו א''א להעמידה דא''כ רבי אסי סבר דידו על העליונה ומאי פריך לקמן לכך נראה דאיפכא גרסינן אסי אמר והוא שתהא השבח יתר על ההוצאה אבל אם הוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח וכלומר דהא דאמרינן ישבע כמה הוציא ויטול יציאותיו דוקא אם השבח יתר על ההוצאה וכן אם השבח הוא כנגד הוצאה ולאפוקי אם ההוצאה יתירה על השבח:

נותן לו את השבח. כלומר אין לו אלא הוצאה כשיעור השבח דידו על התחתונה. וכדמפרש רבא להא דרב אסי בבבלי דף פ':

מתניתא. תוספתא דמכלתין פליגא על אסי דקתני התם היורד לנכסי אשתו ונתן עיניו לגרשה היורד לנכסי שבויין כו' והמקבל שדה מחבירו אם יש שם מחוברין לקרקע שמין לו וכולן שמין להן בעדית כלומר ששמין להן בשבח וידן על העליונה וקשיא לרב אסי. ובבבלי פרק המפקיד דף ל''ט גריס וכולן שמין להן כאריס שיטלו בשבח קרקעות ופירות כמנהג אריסי המקום והיינו הך:

ומשני מתניתא בנטיעה מאן דמר אסי בבנין גרסי' ול''ג פליגא ואגב שיטפא דלעיל הוא כלומר דברייתא מיירי בשדה העשויה ליטע דשמין לו וידו על העליונה ומאי דקאמר אסי בבנין הוא דכשדה שאינה עשויה ליטע הוא כדסיים בתוספתא היורד לחורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות ידו על התחתונה אם השבח יתר על ההונא' נותן לו את ההוצא' ואם ההוצא' יתר על השבח נותן לו את השבח וכן אמרינן בבבלי כ' המקבל דף ק''א:

מתניתא בנטיעה לא כן אמר רבי בא כו'. כלומר דמתמה הש''ס על דמוקי לברייתא בנטיעה ולהא דאסי בבנין והא מילתיה דאסי על מתני' קאי והא מתניתין בשדה מיירי דהא אכל קאמר וע''כ על אכילת פירות אמרו ולא על שכר בית דהא מפרש ד' בא לעיל דאפילו לא אכל אלא מלא חותלה:

כאן בשאכל כאן בשלא אכל. כלומר דמאי קושיא רישא בשאכל והתם מפרשינן לאכיל' פירות אבל בסיפא דקאמר הוציא ולא אכל ישבע וכו' על בנין קאי. א''נ י''ל דה''פ ואי דמוקמית לברייתא בנטיעה אכתי מי ניחא דהא אמרת בשדה העשויה ליטע שמין להן וידן על העליונה והא במתני' אפילו בנטיעה קאמר דאפילו לא אכל אלא מלא חותלה מה שאכל אכל ומשני דברייתא בשלא אכל והילכך ידו על העליונה. אבל ממסקנ' הבבלי משמע דלעולם ידו על התחתונה ואין חילוק בין נטיעה לבנין:

Ktouboth

Daf 49b

משנה: הִנִּיחַ לוֹ אָחִיו מָעוֹת יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. פֵּירוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. פֵּירוֹת הַמְחוּבָּרִין בַּקַּרְקַע אָמַר רִבִּי מֵאִיר שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בַּפֵּירוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵירוֹת וְהַמּוֹתָר יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַמְחוּבָּרִין לַקַּרְקַע שֶׁלּוֹ וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָהֶן. קָדַם הוּא זָכָה קָֽדְמָה הִיא יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. כְּנָסָהּ הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן.

Traduction

Si son frère (le mari mort sans enfant, dont le frère doit épouser la veuve) a laissé de l’argent, on achètera, pour le montant, un champ, et le beau-frère (qui épouse) en aura l’usufruit (388)''Le douaire de cette femme, dit Rashi, doit être payé des biens du mari qui est mort; et l'auteur de ce passage admet que le douaire est payable sur le mobilier du défunt, ou par l'argent que celui-ci a laissé après sa mort La femme prendra donc l'argent laissé par son mari mort, en payement du douaire, et elle en achètera un champ dont le capital lui appartiendra comme son bien melog; le mari par lévirat en aura l'usufruit''. Il en est de même si le défunt a laissé des produits récoltés: la femme les prendra en payement du douaire; elle les vendra pour en acheter un champ, et le mari en aura l’usufruit. Si le défunt a laissé des produits non récoltés, la veuve peut, d’après R. Meir, prendre ces produits en payement du douaire (389)Sans pouvoir les vendre, puisqu'ils ne sont pas récoltés. R. Meir dit: on fera estimer ce que le champ vaut avec ces produits, et ce qu’il vaudrait sans ces produits; avec la différence (qui appartient à la femme) on achètera un champ (dont le capital appartiendra à elle) et dont le mari aura l’usufruit. Les autres docteurs disent: les produits non récoltés appartiennent à lui. Quant aux produits récoltés (390)La veuve, n'ayant droit qu'aux immeubles, n'a pas le droit de prendre des biens mobiliers aux héritiers du mari pour couvrir le douaire, ils appartiennent au premier possesseur; si l’homme les a pris le premier, ils lui appartiennent; si elle a d’abord saisi les biens mobiliers (avant la mort de son mari), elle peut les garder en payement de son douaire, pour acheter une terre dont le mari aura l’usufruit. Une fois épousée, elle est sa femme en tout, pourvu que le douaire soit couvert par ses biens du premier mari.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע. לפי שכתובתה על נכסי בעלה הראשון לפיכך נכסי המת אחראין לכתובתה אלא שהיבם אוכל פירות אם מייבם אותה וסבר האי תנא מטלטלי משתעבדי לכתובה:

שמין אותם. דכל מה שגדל ברשות המת אחראין לכתובה:

וחכמים אומרים פירות המחוברין לקרקע שלו. בבבלי פריך והא כל נכסיו אחראין וערבאין לכתובתה ומשני תני שלה:

כל הקודם זכה. קסברי מטלטלי לכתובה לא משתעבדי אא''כ תפסה ומחיים דבעל בעינן תפיסה והה''ד נמי דפליגי אכספים דמ''ש כספים מפירות תלושין והלכה כחכמים:

הרי היא כאשתו לכל דבר. שמגרשה בגט ומחזירה ולא אמרינן ויבמה אמר רחמנא ועדיין יבומי ראשונים עליה ולא תסגי לה בגט וכן כשגירשה נימא מצוה דרמי רחמנא עליה הא קעביד ותיקו עליה באיסור אשת אח ולא מצי להחזירה קמ''ל דאמרי רחמנא ולקחה לו לאשה כיון שלקחה הרי היא כאשתו:

משנה: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ נְכָסִים מוֹדִין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁאִם מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת קַייָם. מֵתָה מַה יֵעָשֶׂה בִכְתוּבָּתָה 49b וּבִנְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יַחֲלוֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים נְכָסִים בְחֶזְקָתָן וּכְתוּבָּה בְחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל וּנְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב.

Traduction

Si une veuve qui incombe par lévirat à son beau-frère, a eu des biens en héritage, les Shammaïtes et les Hillélites s’accordent à dire que cette veuve peut les vendre ou les donner, et la vente ou le don est valable (381)Ce texte se retrouve traité (Yebamot 4, 3), où la Guemara, sur ce est déjà traduite. Si cette femme est morte, qui héritera du douaire et de ses biens melog? Selon les Shammaïtes, ils seront partagés entre les héritiers de son mari et ceux du père de la femme (382)''Ce qui revient à dire: '''' ses héritiers à elle '''' Le douaire selon Rashi, appartient aux héritiers du mari''; selon les Hillélites, le douaire et tout ce que le mari lui devait, restant où il est, appartient aux héritiers du mari, et les biens melog appartiennent aux héritiers du père de la femme.

Pnei Moshe non traduit

מתני שומרת יבם. ממתנת ומצפה ליבם כמו ואביו שמר את הדבר:

שנפלו לה נכסים. מאביה ובגמרא מפרש לה:

מה יעשה בכתובתה. מנה מאתים ותוספת ונדוניא שהכניסה לו וקבל עליו אחריות והן נכסי צאן ברזל:

ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה. הן נכסי מלוג כשהיא נכנסה נכנסין עמה וכשהיא יוצא' מבעלה יוצאין עמה:

יחלוקו יורשי הבעל. הוא היבם עם יורשי האב דספק נשואה היא שהבעל יורש את אשתו וזה דספק נשואה היא אצלו זוכה בחצי ובגמרא מפרש פלוגתייהו:

הלכה: הִנִּיחַ אָחִיו מָעוֹת כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לָכֵן צְרִיכָא בְּמוּפְקָדִים אֶצְלוֹ. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וַאֲנִי הוּא הַיּוֹרֵשׁ שֶׁלִּי הֵן.

Traduction

R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: le devoir d’acheter un immeuble pour l’argent laissé par le défunt va de soi; mais il a fallu le spécifier pour le cas où le frère défunt aurait laissé son argent en dépôt chez le survivant (à qui incombe la belle-sœur par lévirat). Celui-ci aurait pu croire qu’à titre d’héritier du défunt (en épousant sa veuve) cet argent est à lui; c’est pourquoi la Mishna indique ce qu’il faut en faire.

Pnei Moshe non traduit

גמ' לכן צריכה במופקדים אצלו. כלומר הא דקתני הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע ומאי קמ''ל פשיטא דיקח בהן קרקע דהא משועבדין הן לכתובתה אלא להכי צריכה במופקדים המעות אצל היבם:

שלא יאמר הואיל ואני היורש. שאכניס את אשתו ואזכה בנכסים ועכשיו תחת ידי הן ושלי הן אלא מוציאין ממנו וילקח בהן קרקע והוא יאכל פירות:

הלכה: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ נְכָסִים כול'. הָכָא אַתְּ מַר. מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַייָם. וְהָכָא אַתְּ מַר. יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אִין דְּאַתְּ אָמַר מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַייָם. בְּשֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ עַד שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם. וְהֵן דְאַתְּ אָמַר. יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. בְּשֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנַּעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם. וְנָֽפְלוּ לָהּ עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם וְעָשׂוּ פֵירוֹת מִשֶּׁנַּעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם כְּמוֹ שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנַּעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הָהֵן יָבָם דְּהָכָא צְרִיכָא לְבֵית שַׁמַּי. כְּבַעַל הוּא אוֹ אֵינוֹ כְבַעַל. אִם הוּא כְּבַעַל יוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל. אִם אֵינוֹ כְבַעַל לֹא יוֹרֵשׁ כְּלוּם. מִסָּפֵק יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. דְּבֵית הִלֵּל פְּשִׁיטָא לוֹן שֶׁהוּא כְבַעַל וְיוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ אָח אֵין לוֹ עָלֶיהָ אֶלָּא אֲכִילַת פִּירוֹת בִּלְבַד.

Traduction

voir (8,10)

Pnei Moshe non traduit

גמ' הכא את אמר וכו'. עד סוף הסוגיא גרסינן לה לעיל בפרק החולץ דף י' ע''ב ושם פירשתי:

תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. יוֹרְשֶׁיהָ הַיּוֹרְשִׁין כְּתוּבָתָהּ חַייָבִין בִּקְבוּרָתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִי לָאו דְתַנִּיתָהּ רִבִּי הוֹשַׁעְיָה הֲוָות צְרִיכָה לָן מֵאַחַר שֶׁאֵין לָהּ כְּתוּבָּה אֵין לָהּ קְבוּרָה. וְקַשְׁיָא. אִילּוּ אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ כְּתוּבָּה שֶׁמָּא אֵין לָהּ קְבוּרָה. אִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ כְּתוּבָּה יֵשׁ לָהּ קְבוּרָה. בְּרָם הָכָא. אִם יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה יֵשׁ לָהּ קְבוּרָה. וְאִם אֵין לָהּ כְּתוּבָּה אֵין לָהּ קְבוּרָה.

Traduction

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source